כל פרשה שהיתה חביבה על דוד פתח בה ב"אשרי" וסיים ב"אשרי".

ישנן פרשיות שמדברות רק על חלק עבודה ושלמות ידועה, אבל אינן מקיפות את כל השלמות האנושית. א"כ אין בהן לומר "אשרי" בתחילה ובסוף, כי אינן מקיפות את גבול כל האושר כ"א דבר חלקי. אבל כשהקיף בפרשה אחת את כל השלמות כולה, כפרשה זו שהקיף בה שלמות הפרטית והכללית, התחיל ב"אשרי" וסיים ב"אשרי". והנה כבר העירו תוס' שלא מצינו פרשיות אחרות מסיימות ופותחות ב"אשרי". ואולי הי' פותח ב"אשרי האיש", והי' מתאימו עם תוכן המזמור, וכן הי' מסיים ב"אשרי כל חוסי בו" או כיו"ב. אבל לא קבעו בספר, כ"א הי' מסמיכו בע"פ, ופרשה ראשונה ללמד על הכלל כולו יצאה.