ר"א בתר דמסיים צלותי' אמר הכי: יהר"מ ד"א שתשכן בפורינו אהבה כו'.

הגורל תלוי לפי הנראה ע"פ מקרים חיצונים, והיינו שתשמרינו ממקרים המפריעים בנו את רגשי אהבה ואחוה לכל הבריות, ותזמין לנו מקרים שיהיו מועילים להגדיל את ערך האהבה ואחוה ושלום וריעות, כי האדם כשמוצא בבריות מי שבאים עליו בנכלים וממיטים עליו רעות, נהפך לבבו לשנאת הבריות, והוא חרד ביותר שלא יאבד מתנת לב נדיבה. ותרבה גבולינו בתלמידים, שנוכל להגדיל פעלי האהבה, להשלים רבים ביקר שבשלימות, שהיא שלימות התורה. ותצליח סופינו אחרית ותקוה, שהתלמידים ג"כ ילכו בדרך טובה להגדיל שלימות זולתם א"כ תמשך פעולת האהבה לעולמים. ותשים חלקינו בג"ע, להתענג על יקרת נעם אהבת השם ית' וריעות הצדיקים. ותקנינו בחבר טוב, שיגדיל בנו רגש האהבה. ויצר טוב, שלא נצטרך להשתמש במדת השנאה לכוחותינו הגופניים באשר ילכו בדרך ישרה ולא יתנגדו אל השלימות. ונשכים ונמצא יחול לבבינו ליראה את שמך, ותבא לפניך קורת נפשינו לטובה, הנה קורת הנפש תמצא במי שחושב שהגיע אל התכלית שהוא שואף אליה, ייחול הלב ימצא דוקא קודם שבא אל התכלית. והנה מי שיש בו חסרונות ומצפה לתקנם ע"י יראת ד', ייחול הלב יוכל להיות בו, אבל קורת רוח, שימצא בזה חן בעיני ד', אין בו. כי איך תתקרר דעתו בתכונתו, והוא אסור וכרוך אחרי דברים רעים וחטאים. ולהיפך, מי שטיהר נפשו מכל חסרון תכונה, ומוצא קורת רוח מנפשו, ואינו מיחל לבא למעלה יותר עליונה, קורת רוח אפשר שיש בו, אבל אין לו יחול הלב למעלה יותר עליונה. והוא חסרון גדול מצד עצמו, כי האדם צריך לשאוף תמיד לעלות במעלות השלימות. ע"כ בקש על שני אלה, כי ייחול לבבינו נמצא תמיד ליראה את שמך ונשתוקק להוסיף מעלות ביראת ד', אבל לא יהי' הייחול מצד תכונות רעות שנצפה לתקנן, כי יהיו תכונותינו אך טוב, ותבא לפניך קורת נפשינו, מה שאנו מוצאים קורת רוח בנפשינו, ושמחים בחלקינו יהי' ג"כ לטובה, אלא שעם זה נשתוקק למעלות יותר שלימות ועליונות.