"ויאמר אליה עלי עד מתי תשכרין", אר"א מכאן לרואה דבר שאינו הגון בחבירו שחייב להוכיחו.

לא הזכיר הכתוב שהוכיחה על מה שהיא מתפללת בשכרות, כי זה א"צ להודיע, שהוא אסור מהדין ודאי הוכיחה ע"ז לפי דעתו, אלא שעל עצם השכרות שלא מצינו ע"ז שום איסור מפורש, כי אשה כשבעלה עמה מותרת לשתות יין. (שמה דאמרי' כתובות ס"ה מכאן דאין פוסקין יינות לאשה, אע"ג דבעלה עמה מותר אלא שאכסנאי הואי היינו באין לו חדר מיוחד כשו"ע או"ח סי' ר"מ, וי"ל שלא ידע עלי בכך, דאם הוזקק לומר שהוכיח על דבר שהוא מדינא הי' מזכיר ג"כ ענין התפילה בשכרות, אלא ודאי שבא להשמיענו הלכתא גברוותא שאפי' בדבר שהוא רק אינו הגון, מדה שאינה ראויה בעלמא, ג"כ צריך להוכיחו) מ"מ מדה שאינה הגונה היא, וראוי לאדם לרדוף אחר שלימותו של חבירו מאהבה אמתית. ע"כ ראוי לשחרו מוסר גם בדבר שאינו הגון רק מצד המוסר ושלימות ההנהגה הראויה לאנשי מעלה, להתקדש בדרכים טובים, ועי' תוס' כאן.