יומא קמא א"ל א"ב ג"ד, למחר אפיך ליה, א"ל והא אתמול לא אמרת לי הכי, א"ל לאו עלי דידי קא סמכת, דעל פה נמי סמוך עלי.

עיקר היסוד שעליו בונים מהרסי קודש מחללי ברית ד' בתורה שבע"פ, הוא בנוי מצד כי טח מראות עיניהם את עוצם ההכרח של תורה שבכתב לתורה שבע"פ. וכיון שבדעתם העניה אין החסרון מורגש, ע"כ לא יוכלו להכיר את גודל כח האמת שיש בקבלת תורה שבע"פ. אבל מי שמכיר את ענין הנחיצות ואי האפשריות כלל שתהי' תורה שבכתב נתונה בלא תורה שבע"פ, אז כבר יצא ממוקש הטעות, שהרי כיון שהוא מכיר טבע הדרישה וההכרחיות שיש לדברים שבע"פ מחוברים לתורה שבכתב, א"כ הלא שגעון הוא שיסור לבו מתורה מורשה שיש לנו מאבותינו, לבדות דברים שבע"פ מחזון לב שלא נשרשו כלל בקשר קדושת אבות. ע"כ הורה לו הלל את ההכרח הגדול שיש למציאות קבלת מורשת אבות ופרסום האומה והסכמתה. שהרי אפילו האותיות אינן באות לנו כ"א מצד ההסכמה והפרסום, ואם לא נכבד את הקבלה שבאומה הרי באין אמונה באותיות שהוראתן הנה כמו שהן נקראות באומה, אין אתנו יודע לקרא כל כתב ואין לנו דרך ג"כ להגעת תורה שבכתב. וכיון שבהגעת תורה שבכתב ג"כ הקבלה מוכרחת, א"כ ע"כ לומר שיסוד הפרסום באומה במורשת אבות הוא יסוד מוסד בסדר האלהי איך להקים חק ומשפט. א"כ איך אפשר לצאת מגדר תורה שבע"פ, שיסודה היא השמירה של קבלת אבותינו מה שהתנחלו באומה בפרסום והסכמה. וכיון שהטבע בעצמו מעיד על הכרח חיוב מציאות המסורה וההעזר מן הפרסום וההסכמה באומה, כבר היסוד מובן שכל הבא לבעט בתורה שבע"פ הוא נלחם עם טבע המציאות, שאי אפשר כלל לקשר של דורות שונים שיתאגד כ"א בעזרת המסורה המפורסמת, א"כ ע"כ כך הוא תנאי נתינת תורה שבכתב, א"כ רע"פ נמי סמוך עלי. ויסוד הדבר שהסמיכות על אבות וזקנים וכללות האומה בפרטי הדינים, הוא דבר מוכרח שאי אפשר מבלעדיו, עד שאפילו אותם שבעטו בקבלה, הנה לא עלתה בידם כ"א לפרק מעליהם עול הקבלה לשעה, וכיון שעברו איזה דורות כבר נתרבו להם ספיקות והוכרחו לקבלה. א"כ "עזבו מקור מים חיים", קבלה נאמנה מורשה קהלת יעקב, לחצוב להם נארות נשברימי, קבלות חדשות ומזוייפות, באין כח חיים בעומק נשמת האומה וקדושתה. ע"כ הדמיון הוא מכוון מאד, שהאותיות בין אם תקרא להן כשמות שקרא להן בראשונה או בשניה, א"א ללימוד זה בלא קבלה. והקבלה המאומתת היא שבאה בראשונה, שממנה אין ראוי לזוע לבקש חדשות ו"לתאוה יבקש נפרד'". וכיון שתתברר לאדם הכרחיות הקבלה והמסורת לתורה, ישכיל ויבין שא"א כלל לחשוב אחרת כ"א שעל יסוד צירוף הקבלה עם הספר של תושב"כ נתן השי"ת תורה לישראל וימצא בצדק לבבו נאמן בתורה שבע"פ. דע"פ נמי סמוך עלי.