בעון גזל הגובאי עולה והרעב הוה, ובנ"א אוכלין בשר בניהם ובנותיהם, שנאמר שמעו הדבר הזה פרות הבשן אשר בהרי שומרון העושקות דלים הרוצצות אביונים. אמר רבא כגון הני נשי דמחוזא דאכלן ולא עבדן, וכתיב הכיתי אתכם בשדפון ובירקון [וגו'] ותאניכם וזיתיכם יאכל הגזם, וכתיב יתר הגזם אכל הארבה ויתר הארבה אכל הילק, וית

הקלקול שבתכונת הנפש הכללית שממנה בא הגזל להיות למכה מהלכת, מתפשטת בחברת בני אדם, בא מכמה סבות של חשכת הרגש והטעם של היושר והצדק. בראשונה נעשה הרושם של הגועל הנצרך לכל איש ישר הולך להרגיש על כל מי שבולע חיל שלא עמל בו ושאחרים יגעו עליו, ובעמל נפשם הוציאוהו אל הפועל, עד שאינו מרגיש כמה רעה ומגונה וכמה הוא עון גדול לגזול משל חבירו. זאת החשכה תגרר עמה חשכה אחרת שלא יכיר ולא יחוש את היסורים הבאים לרגלי המחסור הבא בכללות החברה ע"י רמיסת הצדק, וכמה גדול הוא צער הרעב הפוגע את הנגזלים וכמה מצרות ותלאות נדבקות עמו. אמנם החומר העוזר להשעת העינים מראות נכחה היא האהבה המוגשמת של המשפחה, שהוא חפץ בנטיה טבעית להשביע את רעבון בניו ובנותיו וגם את כל משאלות לבבם, ואהבתו הדמיונית הזאת משכחת ממנו את יסוד האהבה ההיא בעצמה שהיא בנויה ביסודה על יסוד הקיום הכללי שצריך להתכונן דוקא ע"פ הצדק והמשרים. והנה הגרם של עיוות דרכי החברה האנושית, עד שיבאו למשפטים מעוקלים כאלה, בא מהעדר שיווי המשקל בין הנהנים והעמלים. כי כל אדם לעמל יולדי וכ"א חייב לעבוד בחוגו להיטיב ולהרויח, תחת מה שהוא נהנה מרכוש המציאות. ואז מהלך הרכוש הולך בדרך ישרה, ועמו כל הנתלים בו מכחות ורעיונות ורגשות. אבל כשמתעוותים הסדרים, וימצא חלק רשום מהחברה הכללית שאוכל ואינו עושה, לא פעולה רוחנית ולא פעולה חומרית, שיווי המשקל נאבד והחברה הולכת כאניה בים זועף, ומתבלבלים הרעיונות והמגמות, עד שמקיצים מזעזעים מסביב, והמון של מיני חומסים האוכלים ואינם עושים מתרבים, עד שבני אדם רואים בעיניהם את הגועל ואת הקלקול שיש מברואים חטפנים, הבאים על מה שעמלו הם ביגיעם ומשימים אותו לתהו; בזה יגבר אצלם כח ההכרה למיאוס הגזל מצד צורתו המוסרית הרעה, והרעב המציק יטעימם היסורים של המחסור הבא לרגלי הגזל הכללי ויעירם לצייר יפה, ג"כ את התוצאות שבמצב הנגזלים. ומה שעל כל העול הכללי מכסה פני הלוט של אהבת המשפחה שבשביל כך הכל מצוייר לצדק ויושר, כל עריצות וכל אכזריות, מראה הרעב האיום שסוף כל סוף אהבת עצמו היא על כל מתגברת, ובני אדם אוכלים בשר בניהם ובנותיהם, שהוא החומר הנותן דחיפה אל כח התנועה של הגזל מצד החניפה העצמית להחליק את הפשע. שיווי המשקל כשנהרס מביא מחבלים שונים, בין שהם יצורים מבע"ח ושרצים, בין שהם כתות בנ"א הדומים להם, הכל לפי הצורך והסדר הראוי. והמערכות של החומסים משונות הן בגווניהן, כשם שמשונים הם בגווניהם הצדדים השונים המבססים את גזל המשפט בעולם. וכ"ז בא מחלק הדומה לנשי דמחוזא דאכלן ולא עבדן, כ"א מתגברין להנאתן על חשבון הכלל, עד שהתולדה היוצאת היא שאותו היסוד המוסרי שמחיה את כל המהומה של הגזל ונותן לו חומר הוא אהבת הבנים, נהפך לרועץ. ואהבת עצמו הגסה מתגלה בכל ניוולה, א"ת בשר זרועו אלא בשר זרעו, שהוא הבשר והחומר שכח הזרע המלא נטיות של אגרוף רשע מתכונן עליו, אותו יאכלו, והסיר ד' את פני הלוט על כל הגויים והמסכה הנסוכה על כל העמים.