הדרכים הכלליים בכללות האומה מתפרדים ע"פ שלשה יסודות עקריים, לפי שינוי הנקודה הראשית, שכולם עכ"ז מתקבצים למקום אחד ומטרה אחת, אע"פ שמשתנים בצביונותיהם: הדרך האחד, הוא היסוד המעשי, הנובע מגדולתה של תורה בהלכה ברורה ומחוורת. הדרך השני, הוא היסוד ההרגשי, לפי ערך הרמת טהרת הלב והתנשאות הרגש הטוב, שיסודו הוא כללי האגדה, שהיא נועדת לקדושת הרגש שבלב עם כל סעיפיו. וע"פ זה היסוד נמשכות ג"כ הליכות רבות, לפי אותו הערך של המגמה הראשית הנשקפת על ידו. והדרך השלישי העליון, הוא דרך המושכל היותר נשא ועליון, דרך החכמה האלהית היותר זכה ונשגבה. שלפי אותה התכלית שתוצב מראשי הדור היסוד הכללי הזה, כן יהיו תוצאות של המון מעשים רבים, והרגשים, מנהגים, דיעות וציורים. ואלה השלשה בהיותם בשלימותם יחד, יבנו בית ישראל, בשורות הכרם, שהיה צריך דוקא בעת התרת הרצועה שביבנהן, שנתרופף הקשר הכללי של כללות האומה להתפרט לפרטים חלוקים ע"פ ראשי הנטיות, ולהאגד יחד עם כל ההכרה וההרחבה של כל צד מצדדי ההנהגה, שהיתה מוכרחת לתפוס מקום רשום באומה. היו אלה שלשת העמודים המיוחדים, רבי יהודה עמודה של התורה המעשית, ע"כ הלכה כמותו לנגד חביריו ר"מ ור"ש. ר"א בר"י לענין החלק ההרגשי האגדי, ובכל מקום שאתה מוצא דבריו של ר"א בנו של ריה"ג באגדה עשה אזנך כאפרכסת. ר"ש לענין הצד העיוני, מאריה דרזין מבני העליה דעיילו בלא בר אשר מסוד ד' ליראיו, וחכמת אלהים העליונה, קרנים מידו להאיר בבית ישראל.
