""תנו רבנן: נותנין בול של מלח לתוך הנר בשביל שתאיר ותדליק, ונותנין טיט וחרסית תחת הנר בשביל שתמתין ותדליק".

לפעמים מקשרת הפתיות, שהיא לעולם מחוברת עם הרשעה, רעיונות של תוהו בדברים שהם מבהילים את דעתה הקלה, מצד ההשתוממות המרעישה אותה, בחסרון ידיעתה בחוקי הטבע הקבועים ועומדים בחכמתו וגבורתו של אדון כל המעשים ב"ה, שהיה לכאורה ראוי לסגור את הדלת בפני פעולות כאלה המשובבות את הדעות הקלושות; אבל לא כך היא מידת חכמים - את הטוב לא נעשוק בשביל המעוותים את הדעה ואינם מבינים את תכונת ענינו. בעת חדוה, בעת שהפיזור נאות כדי להרבות השמחה ישתומם האדם הבער אם יגדל האור על ידי תחבולה קלה שאינו יודע את אופן מסיבתה, המון רעיונות זרים יוכלו להיות מתמלאים במוחו הקטן. ובעת אשר החסכון דורש את תפקידו - ועל ידי איזה מפעל קל יומעט האור, והנוטה לעצלות הדעה יוכל גם מזה להיות מתמלא מחשבות מטושטשות העושות פרי כחש, - לא בשביל זה יאסרו אלה הפעולות הטובות מצד עצמן. ומהן ללמד יצאו על כל הדברים המתחדשים במעשי יום יום להועיל לבני אדם בדרכי חייהם על פי מעמקי סתרי הטבע וחוקיו, אשר אם יבהלו על ידם עורי לב, לא יחוש החכם מלהשתמש בהם ולאושר החיים החומריים, וביותר הרוחניים יצמידם, להגדיל תושיה בעוז וגבורת ימין ד' רוממה. ד' בחכמה יסד ארץ ומחכמתו נתן לבני אדם לשכלל את עולמו לטוב להם.