א"ל מ"ט עיזי מסגן בראש עדרא והדר אימרי. א"ל כברייתו של עולם, מעיקרא חשוכא והדר נהורא.

חיי הרועים, הם החיים המביאים את האדם לידי התבוננות שכלית בריאה, התבוננות פנימית, לא חקרנית עשויה ומלאכותית. חיים שהשיתוף עם הטבע גדול הוא מאד, ואין עבודה רבה, המפרכת את הגוף ומטביעח את כל הכח במעמקי החומריות כתכניתה של עבודת האדמה הרגילה, נמצאת בעבודת המרעה. ע"כ היו אבותינו, החושבים הגדולים של משפחת האדם, רועי צאן. הדרך של התעלות המחשבה מתחיל הוא תמיד מרעיונות עמומים, מחשבות מטושטשות, שמתוך התכונה חערפלית שבהם מתנשא רק ענן גדול של דמיון, אבל בתוכו אוצר גדול נמצא, שברבות הימים המחשבה מתבררת ומתוך חחושך יבא האור. המעמד הקבוע של הצאן בלכתם בעדר, מסכים הוא עם סדרי המחשבה האנושית, עוזרים הם הענינים זה לזה. אלמלא חיי הרועים הראשונים לא היתה לנו מחשבה אחת ברורה וצלולה, ואלמלא המחשבות הערפליות, שהן ממלאות את הנפש בתחילה תמיד, לא היה שום מקום לכל אותו הרכוש של הארת השכל שיצא אל הפועל. וזה נוהג תמיד, מתפרצת היא הקבוצה המחשבית הפזיזה, דוגמת עדר עזים שחורות יוצאות בהולות, ומקדימות את צבא הרעיון המיושב, שרק ממנו תבא האורה. מתאימה היא לפי זה התכונה של החזיון שמתרשם בכל עת בחיי הרועים למראה העדר שבו כל מעיניו, לתכונת סדרי המחשבות ההולכות ועולות, יוצאות מתוך עדר המעונן, המלא מחשכים, שהוא מקדים לבא, עד אשר אחריו יבא עדר הרעיונות המבוררים הראויים להשמע בשכל טוב, להיות לבסיסים לחיים הרוחניים והמוסריים של האדם בכל עניני חייו. וזו היא ברייתו של עולם בכל גווניה, ולעולם לא יוכל אדם לזרוק את המחשכים לגמרי, כי מהם יבא אל האורה. הדמיון מושל בנו, ואנו צריכים דוקא מתוך חשכתו לבא אל דרך החכמה המאירה, מעיקרא חשוכא והדר נהורא.