אמר ליה ההוא מרבנן לרב כהנא: מי שמיע לך מאי הר סיני? - אמר ליה: הר שנעשו בו נסים לישראל. - הר ניסאי מיבעי ליה! - אלא: הר שנעשה סימן טוב לישראל. - הר סימנאי מיבעי ליה! - אמר ליה: מאי טעמא לא שכיחת קמיה דרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע, דמעייני באגדתא דרב חסדא ורבה בריה דרב הונא דאמרי תרווייהו: מאי הר

הדבר המציין את השינוי שנעשה בישראל ובעולם ע"י קבלתה של תורה דוקא במדבר בהר סיני, לא בארץ המיוחדת לישראל כ"א במדבר במקום הפקר לכל, בעוד אשר התוכן הרושם את האומה לא היה שום דבר חמרי כ"א המחשבה והדעה, השאיפה של הקדושה והאורה האלהית העליונה – הוא מורה באמת, כי תוכנה הפנימי של תורה הוא ענין ראוי ומוכרח לכל האדם, לכל העמים אשר על פני האדמה. לא ענין עליון ומופלא מן האדם יש כאן כ"א ענין הולם את האדם, אשר מבלעדו יחשב לחיה רעה. ובתוך הענין השוה כ"כ לנפש האדם, גנוזה כל העליוניות וכל אוצרות הקודש הכמוסים באורה של תורה. על כן לא נבלט בהר סיני זה התוכן המיוחד לישראל להיות שולטים על הטבע, להיות מוארים באור אלהי עליון ממעל לכל סדרי היצירה הרגילים, שזהו הענין המתבאר ע"י הניסים הרבים שנעשו לישראל, הנפלאות הן אשר מורות על הפלא העצום שיש באומה פלואה זו. וכן אין התוכן של קבלת התורה ביעודה על הר סיני מציין דוקא איזו סגולה מיוחדת שהיא נמצאת רק בישראל בתור סימן טוב מיוחד, מה שאין לכל האדם אשר על פני האדמה בו שום חלק ונחלה וכשרון. כי באמת בשביל זה התוכן המיוחד לא היה יותר מקום נאה להופעתה של תורה כ"א ארץ ישראל ומכון הר הקודש, שנראה כמיחד נחלת ישראל מכל העמים. ואם היה הדבר כך, שיסודה של תורה וקבלתה היה מציין רק את המופלא מכל האדם בטבע, לא היה שום מקום לתרעומות ושנאה על אוה"ע על אשר נתרחקו מהתורה ולא רצו לקבלה, כי אין אדם נתפס על מעלה שאינה שייכת לו. אבל באמת יסוד קבלתה של תורה בהר סיני במדבר היה תוכן מבליט, כי מקורה של תורה הוא מקור מים חיים לכל משפחות האדם, רק אם יסורו מדרכי רשע, ולא ירצו ללכת בשרירות לב להרע, להזיק ולחבל. ומתוך שדוקא בתו האדם הכללי ובצלמו האלהי פגמו העמים כולם בהתרחקם מן התורה, ע"כ ירדה שנאה לאו"ה דוקא מהר סיני. וזהו יסוד שמו, נסו ודגלו, עד אשר יתרומם הר האלהים הר הגבנונים, ויראה הודו על כל יושבי תבל ושב ורפא להם, "ד' בם סיני בקודש".