השב ואל תעשה לא יוכל בודאי לעקר את הנטיעה השרשית של הצביון הגמור של כנסת ישראל, שכבר הושלם תיאורו במחשבה העליונה, לפני כל תיאור ותכונה של כל מעשה בראשית. המחשבה בפנימיותה ודאי היא הולכת אחרי הטבע האיתן של הנשמה הכללית, שכל שאיפותיה הן למרום וקדוש מני עד. לא נשארו כ"א רשמי הפעולות הדוחפות ע"י החיים החברותיים. ע"כ יצאו הלילות, שהם למנוחה, למחשבה, להתיחדות פנימית ולסילוק התעוררות חברותית, מכלל הדברים שיכולים להגיע בהפרעם והתרועעם עד היסוד העצמי של האומה בכללותה. המקרים הבודדים של יחידים לא יוכלו לעלות בחשבון הכללי, רק התגלותה של התכונה הקבוצית של הכלל כולו, שכל פגמיו לא יוכלו להיות כ"א בדרך דחיפה מבחוץ, שהם באים רק ע"פ החיים הסואנים של הימים, שהאדם מסור בהם בכללותו. לא לחייו העצמיים כ"א לחיי הקבוץ והחברה האנושית. עכ"פ אין כאן ערך של חמשים שלמים, כ"א פשו להו כ"ה.
