"...והנה מובן הדבר שלפי ערך גדולת השגת התכלית, כן יהי' הרושם שיעשה על הנפש להמשיך כל פרטי מעשיה ודרכיה אליו. ע"כ אינו דומה דבקות הנפש להיות הולך אחרי ד' ודבק בחפץ העליון בשמחה ולב טוב, למי שעדיין עומד הוא באמצע דרכו ותכלית החיים והמציאות צריכים לפי מדעו להתפזר על עברים שונים, למי שכבר השיג עומק החפץ האלהי לפי ערכו, וכבר נתכנסה אצלו התכלית האלהית אל מקום אחד רם ונשא.
שבת פרק א׳ פסקה מ׳
ספר: שבת
פרק: א׳ - פרק ראשון
פסקה: מ׳ - מ"ט כיון דאמר רבה בר"ה חייב אדם למשמש בתפילין כ"ש ושעה ק"ו מציץ, מה ציץ שאין בו אלא אזכרה אחת אמרה תורה והי' על מצחו תמיד, שלא יסיח דעתו ממנו, תפילין שיש בהם אזכרות הרבה על אחת כו"כ.