אדם צריך להתעורר ממקרה פרטי לשינוי כללי בחייו, ולא לעסוק רק בו
"לא זאת בלבד, שהמקרה יעורר את האדם להתעורר נפשית כפי מדת המקרה לבדו, להלל הדבר או גם לשיר עליו. כי עוד יש מעלה נוספת שיתעורר על ידי מקרה האחד האדם אל כלל היחש שבין היוצר ליצוריו, ודבקות נפשו תגדל בערך רוב התבונה שמתוסף בנפשו לרגלי התבוננות יתירה שגרם המצב הפרטי. אמנם גם בערך ההתעוררות הכללית של קרבת ד' שמקרה בודד גורם ישנם ב' חלוקות. החלוקה האחת קרבת ד' בכלל, בכל הנוגע לדרכי החיים שלו כולם, ואם יעלה האדם במעלות המוסריות במדה נכונה כזאת, שקרבת אלקים תחול בנפשו במדה יותר רמה אחרי איזה מקרה מתחדש בחייו בערך אחד, בין יהי' החידוש טוב או רע, אע"פ שיהי' הקירוב הזה רק כפי המידה שדעת האלהים מתיחסת לו ע"פ מצבו הפרטי, הגופני והנפשי הוא ג"כ חלק טוב, ונעלה מערך מי שאינו בא למדה זאת לצאת ממקרה אחד לדון על כלל ארחות החיים.
ברכות פרק ט׳ פסקה קפ״ד
ספר: ברכות
פרק: ט׳ - פרק תשיעי
פסקה: קפ״ד - מנה"מ, [רבי שמואל בר נחמני אמר] דאמר קרא "בד' אהלל דבר, באלהים אהלל דבר", "בד' אהלל דבר" זו מדה טובה כו'. ר"א בשר"ל אמר מהכא, "חסד ומשפט אשירה", אם לחסד אשירה אם למשפט אשירה. ר"ת אמר מהכא, "כוס ישועות אשא ובשם ד' אקרא", "צרה ויגון אמצא ובשם ד' אקרא". רבנן אמרי, א"ק "ד' נתן וד' לקח יהי שם ד' מבורך".