"החלומות בתור חק טבעי כבר נתבאר שא"א שלא יהי' להם תעודה ותכלית. אמנם התכלית תמצא, אם בעולם הפנימי שיש איזו תועלת לנפש בהתיצב לפניה ע"פ כחה המדמה מחזות שונים לפי ערך החלומות השונים, או גם יותר מזה, להיות ג"כ קשר להם בעולם החיצוני ע"י הוראתם לאיזה ענינים מעשיים בפועל. ויותר מזה שעצם החזיון הוא מכשיר את הנפש לקבל את השינויים העלולים לבא בחוגה. וכדי להבחין איזה מן החלומות ראוי יותר ליחסם אל צד העולם החיצוני שהוא עולם המעשה, יותר משנאמר שכל תעודתם אינה כ"א ברשמי עולם הפנימי של הנפש לבדה, ודבר אין להם עם הערך הכללי של כל המציאות כולה ועלילותיה, ראוי לנו לומר, שהחזיונות הקרובים יותר להרשים פעולתם על עולם המעשה הם קשורים יותר אל עולם החיצוני, ע"כ תעודתם היא לא רק במחזה כ"א בקיום. ע"כ חלום של שחרית ראוי יותר להתקיים מצד קרבת זמן רישומו אל הזמן שבו יצא האדם מעולמו הפנימי אל העולם המעשי החיצוני.

ברכות פרק ט׳ פסקה ע״גהעתק