"כיון שהכח הנפשי שפועל את החלומות וכח השכלי של הפותר הם מערכה אחת, הי' מקום לאמר ג"כ שיוכלו כ"כ הפתרונים להיות מתרחבים, עד שלפעמים נמצא שאיזה מחזה גורם למי ש[מ]ספרים אותו לפניו, איזה רגש של מחשבות שאין ערכן תלוי באמת באותו המחזה, כ"א הדבר מיוחד ע"פ מצבו של הפותר, שלפי שכלו ותכונותיו ומקריו יש לאלה הענינים יחש, ואז אינם כלל מעין חלמיה. אמר שכ"כ לא יתרחקו ההוראות, שאע"פ שהכח הנפשי ילך ויתרחב ביחש אל שכל הפותרים, אבל הוא שב תמיד להיות לפי ענינו של הרואה...ומדין החלומות וערכם הכללי, שהוא אחד מכחות האיתנים שבנפש האדם למדנו ערך ענין הביאור של דברים סתומים, כענין ביאורי תורה, ביאור דברי חכמים וחדותם, שהם לוקחים חלק גדול בשלימות האנושית, שההולך בהם ע"פ דרך הישרה ופותרם מעין ענינם, הוא ישכיל על דבר וימצא טוב, וע"פ סוד החכמה העליונה הונחו כך עניני החכמה באופן שיהי' אפשר להתעסק בהם ע"פ דרכים מתחלפים, ובזה ימצא כל אחד מקום להגדיל ולהאדיר תורת אמת, ורב תבואות יבאו לנו ע"י הגיונה של תורה ה"שדה אשר ברכו ד' ".

ברכות פרק ט׳ פסקה ע׳העתק