"...בין מהלך של הרעיונות הגלויים, בין מהלך של הרעיונות הצפונים שדרכם לבא מעומק נפש האדם עצמה, הם בנויים בחלומות ע"פ חקים שיש להם יחש עם המציאות. ע"כ מצד חלק המחזות הנכללים ב"רעיונך על משכבך סליקו", הרעיונות הגלויים שמטבעם לבא מן העולם החיצוני, לא חזי אינש דיקלא דדהבא, מפני שלא ראה כאלה בטבע המציאות החיצונית ומצד מערכת הרעיונות שהם בעצם הנפש גנוזים והם מתעוררים לצאת [לפועל] ע"י מגעם של הרעיונות הגלויים, אם הי' אפשר שיהי' צבורים בפנים הנפש דברים של תוהו, הי' מזדמנים בחלק המחזות השייכים לפעולות, שמקור הפעולות המה מחשבות הפנימיות שהאדם חושב לפעול, דברים סתורים לגמרי מן המציאות. ומתוך שאותו החלק של "רעיוני לבבך תנדע", נובע הוא ג"כ מחלק המציאות של פנימיות הנפש שלהגיונותיה הפנימיים יש ערך אמיתי, ע"כ לא חזי אינש פילא דעייל בקופא דמחטא, מפני שרעיון כזה לא יהגה לב אדם במחשבתו הפנימית.

ברכות פרק ט׳ פסקה ע״ההעתק