" הפרנס אף שעיקר יתרונו צריך שיהי' במעלות פנימיות, שאב לכולן הוא טהרת הלב וקדושת המעשים הנובעים מקדושת הנפש ומדותיה הפנימיות, שהוא דבר הגלוי רק לד' לבדו שהוא חוקר לב. אמנם גם מעלות וכשרונות המוניות צריך שלא יחסרו לו, כדי שיהיה מוכשר להנהיג את הציבור בדברים ודרכים המתקבלים עליהם...אמנם אימתי תהיה הדרכת הפרנסות שלמה והגונה? בזמן שכל אחת מן המעלות תופיע על ערכה הראוי לה, ויהי' העיקר הגדול השלמות האלהית, צדקת הפרנס וחסידותו האמיתית. השני' לה מעלת החכמה היתירה. והשלישית המעלה ההמונית החיצונה, אז תהי' המעלה הנמוכה טפילה אל המעלה הרוממה ממנה, ותצליח הפרנסות להנהיג את הציבור בדרכי הטוב והחיים. אמנם כשיתהפכו הסדרים, ויעשה העיקר המעלות החיצוניות הנובעות מהמלכת הציבור, ואחריה מעלת החכמה היתירה, ואחריה מעלת החסידות וקדושת הצדק באחרונה, אז תסלף הפרנסות את דרכיה.
ברכות פרק ט׳ פסקה כ״ח
ספר: ברכות
פרק: ט׳ - פרק תשיעי
פסקה: כ״ח - א"ר יצחק, אין מעמידין פרנס על הציבור אלא א"כ נמלכין בציבור, שנאמר "ויאמר משה ראו קרא ד' בשם בצלאל וגו' ". א"ל הקב"ה למשה, משה, הגון עליך בצלאל. א"ל, רבש"ע, אם לפניך הגון לפני לא כש"כ. א"ל, אף על פי כן לך אמור להם לישראל כו'. אמרו לו, משה רבינו, אם לפני הקב"ה ולפניך הגון, לפנינו לא כש"כ.
