"לשלימות התפילה צריך [שיקדמו לה] (שיקדים) ארבעה ציורים: [הא'] ציור המשכת יראת ד' והוא היפך השחוק, כי השחוק ממעט היראה, אפילו יראת הכבוד של השוחק עצמו, כמאמר החכם "מי שרב שחקו מתמעטת יראתו". הב', צריך שיצייר עיקר שלימות הנפש רק באשרה הפנימי, בהכרת כבודה ושלימותה בהיותה מתענגת על ד' ומאירה באור הדעת ויראת ד'. ע"כ צריך שירחיק ממנו לעת התפילה מצב המורה על קניית השלימות דוקא מחוץ לנפש, שזהו יסוד השיחה, למצא האושר אצל אחרים ולא אצל עצמו, כי אושר הנפש הפנימי יבא בהגיונה עם עצמה. הג', צריך שיסכים כי ראוי שיהיו הנהגותיו כפי השכל והציור השלם המושלם ביראת ד', שזהו תכלית התפילה. ולזה צריך שימנע מקלות ראש, שיסוד קלות ראש הוא שיתנהג בהנהגה אפילו היפך מושכליו עצמו.

ברכות פרק ה׳ פסקה י׳העתק