" היום והלילה אפשר לסמנם בציור מושגים נפרדים, שכל אחד יש לו תעודתו בפני עצמו, ועל פי תכונתו ילכו גבוליו ומחלקותיו של כל אחד. ויש לסמנם ג"כ ביחש המצטרף הזוגי, כי היום הוא עיקר המציאות, והלילה הוא כעין תולדה ממנו, המקבלת אליו. לעומת העבודה של היום תקביל המנוחה של הלילה. והנה סימני השעות, מקורם הוא היום כפי הוראת החמה בבאה ובצאתה. וע"פ אותו הציור שהלילה הוא חותם נחתם מכח היום, ראוי להשאילו את חילוקי הסימנים שהם בעצם היום בטבע, שהם השעות. וכאשר רוב מצות התורה הן נוהגות ביום, והוא זמן המעשה, שהוא הטוב היותר נשגב בחיים, ראוי לכל הליכות התורה לסמן הלילה ג"כ בשעות מעין היום, ולא בסימנים מיוחדים לפי תכונת הלילה המיוחדת. והנה מושג הקבלת הלילה לעומת היום אפשר[י] בשני ציורים, או שהוא מקביל לעומת היום העבר, או הבא, בתור ציור המנוחה הבאה אחר העבודה, או הקודמת לה למען תת כח לעבודה, או שתהיה מכוונת לשניהם יחד, לעומת העבר בתור מנוחה שלאחר העבודה, ולעומת להבא בתור מנוחה המכשרת לעבודה. כשהמציאות הזמנית נערכת בציור הפרטי של האדם, הנה נערכת רק או בתור הכשר להבא או [כ]תכלית מנוחה בשביל [ה]עבר, ושניהם הם מקבילים לעומת היום, זמן המעשה והעבודה.
מהדורא בתרא – פרק ראשון פסקה י׳
ספר: מהדורא בתרא – פרק ראשון
פסקה: י׳ - עד סוף האשמורה הראשונה דברי ר"א, מאי קסבר ר"א, אי קסבר שלשה משמרות הוי הלילה, לימא עד ד' שעות, ואי קסבר ד' משמרות הוי הלילה, לימא עד ג' שעות.