"וראו התלמידים השלמים, שעכשיו בהיותם אבלים על רבם הגדול, ראוי שירגישו שאין מושג החירות הגמור ראוי להם, בהיותם חסרים המדריך הגדול שבאורו ראו אור...ע"כ נתנו אות על הגרעון הזה ולא הסבו כדרכם תמיד. אמנם קבעו מקום, קביעות המקום מורה על התישבות השכל והסכמתו, להורות עכ"פ שאין אכילתם מהמשכה בהמית חלילה, כ"א מהסכמה שכלית שהיא מדרגה למעלת החירות של הסבה.
ברכות פרק ו׳ פסקה מ״ב
ספר: ברכות
פרק: ו׳ - פרק ששי
פסקה: מ״ב - כי נח נפשיה דרב אזלי תלמידיה בתריה, כי הדרי אמרי: ניזל וניכול לחמא אנהר דנק. בתר דכריכו יתבי וקא מבעיא להו: הסבו דוקא תנן אבל ישבו לא, או דלמא כיון דאמרי ניזיל וניכול ריפתא בדוכתא פלניתא, כי הסבו דמי, לא הוי בידייהו כו'.
