אין דמיון לכל דבר שיש לו מקור שהוא מתגדל ממנו בהיותו דבק עם מקורו, עם זה הדבר עצמו, בהיותו נפרד ממקורו, אע"פ שע"פ ההרגשה הגלויה לא תהיה ניכרת התכונה של השינוי שנתהוה בזה, אבל בעצם הדבר גדול מאד הוא הערך של שינוי זה. ומי הנהר, אע"פ שלכאורה אותן המים עצמם הנשאבים ועומדים בכד, הנם המים הנמצאים בנהר, מ"מ באמת רבה מאד צורת השינוי שבהן. והחצבא, אינו רק ממלא מים מן הנהר, אלא חוצב הוא את המים, פועל עליהם פעולה כבירה ע"י מה שהוא שואב אותם, שבזה חוא חוצב אותם מן הנהר. תכונת הנפש האנושית, היא ג"כ מבחינה בין מעמדים מקוריים שלה, הנותנים לה כח חיים מקוריים, מפני שלא נחצבו עדיין מנהר פלג אלהים, ובין מעמדים נשאבים בהפסקה מהטבעיות הנפשית. ובשימת עין על החצבא, שחוצב הוא מים מן הנהר, יזדרז כל איש לקשר את קשר הרעיון ושאיפת הרצון למקור המחשבה והחפץ האלהי, כפי מה שהדברים כולם הם קשורים אל מקורם, בלא חציבה המפרדת כאן במלא עוצם אור מקור חיים.
