וללמדך שאין א"י חסרה כלום, שנאמר "ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם, לא תחסר כל בה".

עיקר הדבר הוא להורות, שהמעלה השלמה שישראל ראויים לזכות בה ע"י א"י, שיהיו במדרגה כזאת שלא די שקנינים של עושר ומותרות לא יזיקו להם לשלימותם הרוחנית האמיתית, כ"א יוסיפו על ידם אומץ בשלימות ודרך ד' הישרה. ומהטוב הגשמי נבין אל הרוחני, שכמו שמצד המזג הראוי הי' מקום הפלפלין בטבעם רק בארצות הקצוות, כמאמרם ז"ל: חוט היוצא לכוש וזורע בו פלפלין, וכוש הוא בקצה הישוב, מ"מ אין א"י שהיא באמצע הישוב חסרה כל טוב, אפי' מהדברים הראויים להיות במקומות הקיצוניים. וכן כל הטוב הרוחני של כל הידיעות והחכמות שבעולם, אע"פ שמצד מקומן ומדרגתן של הידיעות ישנן שהן ראויות להיות אצל עמים אחרים שמיוחדים לכך, מ"מ א"א שתהי' א"י חסרה כלום. ע"כ נקראת רבתי בדיעות.